קרני הרנטגן בעלות האנרגיה הגבוהה המשמשות בטיפולי קרינה מודרניים גורמות לאירועי יינון ישירים ועקיפים הפוגעים בתאי סרטן, אך מהווים גם סיכון לפגיעה ברקמות בריאות (איור 1). מרבית המטופלים העוברים טיפול בקרינה מקבלים מנות קרינה יומיות קטנות; המטרה הקלינית היא להשיג הרג של הגידול לאחר חשיפות חוזרות תוך מזעור הנזק הנגרם לרקמה הבריאה שמסביב. [2] אולם, באופן בלתי נמנע, אחוז קטן מהתאים בשכבה הבזאלית של העור המתרבים במהירות נפגעים או נהרסים, דבר המאיץ ירידה באוכלוסיית הקרטינוציטים האפידרמליים הממוינים; כתוצאה מכך תתכן התקלפות ונשירה של שכבת האפידרמיס – כתלות במינון הקרינה הכולל המועבר. פגיעה בתפקוד שכבת המגן של העור מהווה סיכון להתפתחות פצעים, לאובדן תפקוד חיסוני ולזיהום. בנוסף, הקרינה עשויה לפגוע גם במערכת כלי הדם הקטנים ולהגביר את הסיכון לחוסר חמצן ברקמות ולפיברוזיס, וכן להופעת תגובות דלקתיות המובילות לשינויים אקוטיים וכרוניים בעור.

השלב האקוטי של דרמטיטיס על רקע קרינה מוגדר על פי רוב כשינויים הנצפים בתוך 90 יום לאחר הטיפול בקרינה. דרמטיטיס אקוטית על רקע קרינה מתפתחת במסלול צפוי מראש. אדמומיות קלה וחולפת עשויה להתרחש בתוך שעות מהטיפול בקרינה, בסבירות גבוהה עקב הרחבת נימים זמן קצר לאחר חשיפת המטופל לקרינה. עם זאת, ההיפרפיגמנטציה או האדמומיות הממושכת, השכיחות יותר, הקשורות לטיפול בקרינה, לרוב  אינן מופיעות עד חלוף שבועיים עד 4 שבועות מתחילת הטיפול. זקיקי השיער ובלוטות החֵלב עלולים להיפגע כבר בשלב מוקדם של הטיפול בקרינה וכתוצאה מכך, ייתכן עור יבש ונשירת שיער. עם התפתחות האדמומיות, עשויה להופיע תגובה הדומה לכוויית שמש, המלווה בבצקת, גרד, רגישות ותחושת צריבה. התקלפות יבשה, המתבטאת בגרד ובהתקלפות של העור, עשויה להתרחש עם חלוף 3 עד 6 שבועות מתחילת משטר הטיפול בקרינה, במינוני קרינה מצטברים של מעל 20 גריי(9). במינוני קרינה גבוהים יותר, מעל 30 עד 40 גריי, המטופלים עשויים לפתח התקלפות לחה – מצב המאופיין בעור רגיש ואדום המשויך עם תפליט נסיובי, גלדים דמיים, ופוטנציאל להתפתחות יבלות. עקב הפגיעה במחסום העור, שלב זה הוא בדרך כלל כואב. הוא מתאפיין ברגישות מוגברת לפגיעה ממגע, במיוחד באזורי קפלי עור הנוטים לעומס חיכוך; ובנוסף, שלב זה מתאפיין בזיהומים ובהיווצרות כיבים. במקרה של התקלפות קיצונית, ייתכן כי הרופאים יאלצו להפסיק את הטיפול בקרינה לתקופה מסוימת, כדי לאפשר שיקום מספק של שכבת האפיתל בגוף המטופל לפני המשך הטיפול.

איורים 2 ו-3 מציגים דוגמאות לשלבים שונים של דרמטיטיס ומתארים כיצד דרגות שונות של דלקת עור עשויות להתרחש באותו שדה קרינה. התגובות האקוטיות בעור מגיעות בדרך כלל לשיאן שבוע או שבועיים לאחר השלמת הטיפול בקרינה. עם התאוששות אוכלוסיית הקרטינוציטים באפידרמיס והפסקת רצף התגובות החיסוניות, תסמיני הדרמטיטיס האקוטית חולפים אצל רוב המטופלים. זמן ההתאוששות מההתקלפות, האדמומיות והבצקת הוא על פי רוב 2 עד 4 שבועות לאחר סוף הטיפול. אין הדבר נדיר כי ההיפר-פיגמנטציה תימשך זמן מה לאחר חלוף הדלקת, אך היא בדרך כלל דוהה במשך החודשים הבאים שלאחר הטיפול.