תוכן עניינים
תוכן עניינים
על מטופלים
ומוקוזיטיס
הקדמה
מוקוזיטיס הנו סיבוך דלקתי וכיבי אקוטי בקרומים הריריים, המתרחש לעתים קרובות במהלך טיפול בסרטן.(1) הוא מהווה את אחת מתופעות הלוואי המשמעותיות ביותר של הטיפול בסרטן. הוא עשוי להיגרם כתוצאה מכימותרפיה, מטיפול בקרינה, או משילוב בין השניים.(2)
מוקוזיטיס מתרחש כאשר הטיפולים בסרטן פוגעים בתאי האפיתל המתחלקים במהירות ומצויים בדפנות מערכת העיכול (מן הפה ועד לפי הטבעת), דבר המשאיר את הרקמות הריריות חשופות להתפתחות כיבים ולזיהום.
הרירית, המכונה גם "הקרום הרירי", מצויה בדפנות כל המעברים בגוף אשר באים במגע עם אוויר, כגון מערכת הנשימה ומערכת העיכול, ומכילה תאים ובלוטות המפרישים ריר. רירית הפה, החלק המצפה את חלל הפה, היא מהאזורים הרגישים ביותר בגוף, והיא פגיעה במיוחד להשפעת כימותרפיה וקרינה. חלל הפה הוא המיקום השכיח ביותר להתפתחות מוקוזיטיס.
רירית הפה מורכבת מתאי אפיתל המתחדשים כל 7-14 ימים. בשל קצב ההתחדשות המהיר, כימותרפיה וטיפולים בקרינה עלולים לפגוע בה בקלות. כאשר הרירית אינה מסוגלת להתחדש, היא נעשית דקה יותר, ועלולים להופיע בה כיבים המאפשרים לפתוגנים לחדור לגוף.(6)
התסמין העיקרי של מוקוזיטיס ברירית הפה הוא כאב עז, שלרוב קשור לנגעים כיביים.(2) מוקוזיטיס עלול לגרום גם לקשיי אכילה, בליעה (דיספאגיה) ולפגיעה ביכולת לדבר.(3) הדלקת המאפיינת מוקוזיטיס של רירית הפה עשויה לנוע מאדמומיות ועד לכיבים חמורים, והיא מלווה בדרך-כלל בכאב ובאי-נוחות.(4)
מוקוזיטיס ברירית הפה עלול לגרום למצוקה נפשית משמעותית ולפגיעה באיכות החיים של מטופלים עם סרטן(1), בעיקר בשל כאב וחוסר יכולת לצרוך מזון מוצק.(5) במקרים מסוימים, מצב זה עלול להוביל לצורך בהזנה באמצעות זונדה או בהזנה תוך-ורידית.
מוקוזיטיס ברירית הפה הנגרם בעקבות כימותרפיה נחשב כמצב אקוטי: הכיבים מופיעים בדרך-כלל כשבוע עד שבועיים לאחר הטיפול וחולפים בתוך כשלושה שבועות של טיפול.(7)(8)
מוקוזיטיס ברירית הפה הנגרם בעקבות טיפול בקרינה מופיע לרוב סביב השבוע השני במחזור טיפול בן שבעה שבועות, וחולף כעבור 3–4 שבועות מסיום הטיפול. (8)(9)
לסיכום, מוקוזיטיס ברירית הפה הוא ככל הנראה אחד הסיבוכים השכיחים והמשמעותיים ביותר של טיפולים בסרטן, ובפרט של כימותרפיה וטיפול בקרינה. הוא עשוי לגרום לכאב, לקשיים תזונתיים הנובעים מחוסר יכולת לאכול, ולעלייה בסיכון לזיהומים עקב פצעים פתוחים ברירית. מוקוזיטיס משפיע באופן ניכר על איכות חיי המטופל, והוא עשוי אף לשמש גורם מגביל-מינון, המחייב הפחתת מינונים בטיפולי הכימותרפיה הבאים.
(1) Cheng, K. K. F. et al. New measure of health-related quality of life for patients with oropharyngeal mucositis. Cancer. 2007: 109; 2590-2599
(2) Lalla, R. V. Chemotherapy or radiation-induced oral mucositis. Dent Clin N Am. 2014: 58; 341-349
(3) Quinn, B. et al. Disseminating best practice in oral care: A national project: UKOMIC (The United Kingdom Oral Mucositis in Cancer Care Expert Group). 2013
(4) Campos, M. et al. Oral mucositis in cancer treatment: Natural history, prevention and treatment (review). Mol Clin Oncol. 2014: 2; 337-340
(5) Brown, C. G. Oral mucositis. A Guide to Oncology Symptom Management. 2010: 333-345
(6) Taylor, S. Guidelines for prevention and management of oral mucositis. Available from: http://stlukescanceralliance.co.uk/wp- content/uploads/2015/10/Mucositisand-Mouthcare.pdf
(7) Riley, P. et al. Interventions for preventing oral mucositis in patients with cancer receiving treatment: Oral cryotherapy. The Cochrane Library.
(8) Sonis, S. T. Mucositis: The impact, biology and therapeutic opportunities of oral mucositis. Oral oncol. 2009: 45; 1015-1020
הסימנים של
מוקוזיטיס
הסימנים והתסמינים של מוקוזיטיס כוללים:
- אדמומיות, ברק ונפיחות בפה ובחניכיים.
- דימום בפה.
- פצעים או כיבים בפה, בחניכיים או בלשון.
- כאבים בפה ובגרון.
- קשיים בבליעה או בדיבור.
- תחושת יובש, צריבה קלה או כאב בעת אכילה.
- כתמים רכים ולבנבנים או הופעת מוגלה בפה או על הלשון.
- הפרשת ריר מוגברת או רוק סמיך יותר בפה.
מי עלול לפתח
מוקוזיטיס?
מי מפתח מוקוזיטיס?
מרבית המטופלים הסובלים מסרטן הפה המקבלים כימותרפיה בשילוב עם טיפול בקרינה יחוו מוקוזיטיס במידה כלשהי. כאשר מוקוזיטיס נגרם על ידי כימותרפיה, הוא מופיע לרוב בעקבות ירידה בספירת תאי הדם הלבנים; כאשר הוא נגרם על ידי קרינה, מוקוזיטיס מתפתח בדרך כלל בשל ההשפעות הנקרוטיות והדלקתיות של אנרגיית הקרינה על רירית הפה.
גורמים העשויים להגביר את הסיכון לפתח מוקוזיטיס, או להחמיר מוקוזיטיס קיים, כוללים:
- בריאות פה ושיניים לקויה.
- עישון, לעיסת טבק ושתיית אלכוהול.
- מין (מוקוזיטיס מופיע בתדירות גבוהה יותר אצל נשים בהשוואה לגברים).
- התייבשות.
- מדד מסת גוף (BMI) נמוך.
- טיפולים קודמים נגד סרטן.
- הסטוריה של גסטריטיס.
- מחלות רקע כגון מחלות כליה, סוכרת או HIV/איידס.
- גירוי כרוני מרכיבים דנטליים לא תקינים (כגון תותבות שאינן מותאמות או שיקומי פה לקויים), אשר עלול להגביר את הנטייה לפתח מוקוזיטיס עקב טראומה מקומית.
- מטופלים עם ממאירויות המטולוגיות מצויים בסיכון גבוה יותר להתפתחות מוקוזיטיס בהשוואה למטופלים עם גידולים מוצקים, בין היתר בשל משטרי הטיפול.
- ירידה בהפרשת רוק לפני הטיפול ובמהלכו קשורה לסיכון מוגבר למוקוזיטיס ברירית הפה.
- שימוש במתוטרקסאט (methotrexate) כטיפול מונע במחלת השתל נגד המאכסן (GVHD) כרונית עשוי להחמיר את נגעי המוקוזיטיס, אם כי השפעה זו פחות שכיחה במשטרי הטיפול המונע החדשים.
- מוקוזיטיס מתרחש באופן בלתי־תלוי בזיהומים נגיפיים או פטרייתיים ברירית הפה, אך זיהומים נלווים מסוג זה עשויים להחריפו.
מטופלים צעירים נוטים לפתח מוקוזיטיס ברירית הפה לעתים קרובות יותר מאשר מטופלים מבוגרים המטופלים באותו משטר טיפול עבור אותה ממאירות. הסיבה לכך ככל הנראה נעוצה בקצב התחדשות מהיר יותר של תאי הבסיס בקרב ילדים. עם זאת, גם ההחלמה של מוקוזיטיס ברירית הפה מהירה יותר בקבוצת הגילאים הצעירים יותר.
Spijkervet, F. K. L. Oral medicine handbook: Mucositis. Available from: http://www.eaom.eu/empty_24.html
The Oral Cancer Foundation. Mucositis. Available from: http://oralcancerfoundation.org/complications/mucositis.php
Chauhan, R. and Mistry, S. Guidelines for the management of mucositis associated with chemotherapy and/or radiotherapy. Available from: http://www.nuh.nhs.uk/handlers/downloads.ashx?id=60893
Vokuruka, S. et al. Higher incidence of chemotherapy induced oral mucositis in females: A supplement of multivariate analysis to a randomized multicentre study. Support Care Cancer. 2006: 14; 974-976
Sadisvan, R. Chemotherapy-induced oral mucositis. Available from: https://touchoncology.com/supportive-cancer-care/journal-articles/chemotherapy-induced-oral-mucositis/
שכיחותו מוקוזיטיס בטיפולים בסרטן

ההערכה היא שכ־40% מהמטופלים העוברים כימותרפיה מפתחים מוקוזיטיס בדרגות חומרה שונות. (13)

בקרב מטופלים המקבלים מינונים גבוהים מאוד של כימותרפיה לפני השתלת תאי גזע המטופויטיים (HSCT) ,השתלת מח עצם, מוקוזיטיס ברירית הפה נצפה בכ- 80% מן המטופלים.(2)

ההערכה היא כי עד 97% מהמטופלים העוברים טיפול בקרינה לסרטן הראש והצוואר מפתחים צורה כלשהי של מוקוזיטיס, לרבות מוקוזיטיס ברירית הפה.(13)

ההערכה היא כי עד 90% מהילדים המקבלים טיפול למחלות אונקולוגיות עלולים לסבול מסיבוכים בפה הנובעים מהטיפול בסרטן.(14)
National Health Service, UK. Mucositis. Available from: http://www.nhs.uk/conditions/mucositis/Pages/Introduction.aspx
Kumar, N. et al. The oral management of oncology patients requiring radiotherapy, chemotherapy and/or bone marrow transplantation. Available from: https://www.rcseng.ac.uk/dental-faculties/fds/publications-guidelines/clinical-guidelines/
ההשלכות של
מוקוזיטיס
ההשלכות של מוקוזיטיס
חשוב שמטופלים הסובלים מסרטן יהיו מודעים לסימנים של מוקוזיטיס, וכי יפנו לטיפול בהקדם לאחר זיהוי התסמינים. השלכות המוקוזיטיס עשויות להיות קלות ולדרוש התערבות מינימלית, אך במקרים מסוימים הן עלולות להיות חמורות ולכלול תת־נפח דם, חריגות ברמות האלקטרוליטים ותת־תזונה.
מוקוזיטיס ברירית הפה עלול:
- לגרום לכאב
- להגביל את צריכת המזון דרך הפה
- לשמש פתח כניסה לאורגניזמים מזהמים
- לתרום להפסקות בטיפול
- להגביר את הצורך בשימוש בתרופות אנטיביוטיות ובמשככי כאבים נרקוטיים
- להאריך את משך האשפוז
מטופלים הסובלים ממוקוזיטיס ברירית הפה ומנויטרופניה (חוסר בתאי דם לבנים מסוג נויטרופילים) נמצאים בסיכון גבוה פי ארבע לפתח אלח דם (מצב מסכן חיים שבו חיידקים חודרים לזרם הדם וגורמים לזיהום חמור), בהשוואה למטופלים הסובלים מנוטרופניה בלבד.
הירידה בחוש הטעם נוטה להתגבר ככל שהטיפול אגרסיבי יותר. בחילות, הקאות, שלשול, וכאב או יובש בפה עלולים להקשות על האכילה. משום כך, שמירה על תזונה מספקת מהווה אתגר משמעותי עבור מטופלים הסובלים מסרטן הפה. ההפחתה בצריכת הקלוריות עשויה להוביל לירידה במשקל, לירידה בחוזק ובמסת השריר ולסיבוכים אחרים, הכוללים, בין היתר, היחלשות של מערכת החיסון והארכת זמן ההחלמה מהטיפולים.
מוקוזיטיס ברירית הפה מאובחן בדרך כלל באמצעות תיאור התסמינים ובדיקה גופנית.(20) האבחון מבוסס על ההופעה הקלינית, מיקום הנגעים בפה, מועד הופעתם, וכן על שימוש בטיפולים הידועים כקשורים להתפתחות מוקוזיטיס ברירית הפה.(20)
מטופלים המקבלים כימותרפיה במינון גבוה או טיפול בקרינה יעברו בדרך כלל הערכות סדירות למוקוזיטיס עד לחלוף הסיכון להתפתחותו .(20)
אנשי המקצוע בתחום הבריאות משתמשים במערכות דירוג שונות לצורך הערכת חומרת תסמיני המוקוזיטיס ברירית הפה.(20)
קיימות מספר מערכות דירוג מקובלות, ובהן מערכת הדירוג של ארגון הבריאות העולמי לנזק ברירית הפה (WHO OTS).(21)
National Health Service, UK. Mucositis – diagnosis. Available from: http://www.nhs.uk/Conditions/Mucositis/Pages/Diagnosis.aspx
World Health Organization. Handbook for reporting results of cancer treatment. 1979: 15-22
ההשלכות של
מוקוזיטיס
דרמטיטיס (דלקת עור) על רקע קרינה
טיפול בקרינה (RT; radiation therapy) הוא אמצעי נפוץ לטיפול בהסרטן. במהלך הטיפול בקרינה ולאחר השלמתו, עשויים להתרחש שינויים אקוטיים ו/או כרוניים בעור, העלולים להשפיע על איכות החיים. תגובות לקרינה עלולות להוביל לעיכובים בטיפול, לפגיעה קוסמטית ולליקויים תפקודיים. גורמי אורח חיים, שיטות טיפול, תכשירים מקומיים ובמקרים מסוימים גם תחבושות לפצעים עשויים לסייע במניעה או בהקלה על תגובות עוריות המושרות על ידי קרינה. אף כי ראיות מוצקות התומכות בהתערבויות ספציפיות חסרות ואף סותרות, המאמר הנוכחי מסכם את הידע העדכני בנוגע למחלה, לרבות הגורמים לה, צורות הביטוי וההתערבויות הקיימות למניעה ולטיפול בדלקת עור מקרינה.
הטיפול בקרינה נותר מרכיב חיוני בטיפול בסרטן, וכמעט 50% מכלל מטופלי הסרטן מקבלים טיפול בקרינה בשלב כלשהו במהלך מחלתם. מבין המטופלים המקבלים טיפול בקרינה, עד 95% עשויים לחוות צורה כלשהי של דרמטיטיס על רקע קרינה, או פגיעה בעור כתוצאה מקרינה.(1) דרמטיטיס על רקע קרינה עשויה להתבטא באדמומיות והתקלפות, או בהשפעות כרוניות הכוללות ניוון של העור, התרחבות נימים ופיברוזיס (רקמת צלקת). שינויים אלה בעור הם תוצאה של שילוב בין מאפייני הטיפול בקרינה וגורמי סיכון מובנים של המטופל. אף כי מינון קרינה כולל מופחת ושימוש בטכניקות מתקדמות יותר למתן הקרינה עשויים לסייע בהפחתת חומרת ההשפעות על העור, דרמטיטיס על רקע קרינה נותרת אחת מתופעות הלוואי השכיחות ביותר של טיפול בקרינה. מצב זה עשוי להשפיע על איכות חיי המטופל, הן במהלך הטיפול והן לאחריו. במקרים חמורים, קיימת סכנה להגבלת מינון הקרינה הכולל או להשהיה בלוח הזמנים הטיפולי בעקבות הדלקת, דבר העלול לפגוע ביעילות הטיפול. לכן, ניהול פגיעות עוריות המושרות על ידי קרינה במהלך הטיפול ולאחריו הינו היבט חשוב בטיפול בסרטן.
קרני הרנטגן בעלות האנרגיה הגבוהה המשמשות בטיפולי קרינה מודרניים גורמות לאירועי יינון ישירים ועקיפים הפוגעים בתאי סרטן, אך מהווים גם סיכון לפגיעה ברקמות בריאות (איור 1). מרבית המטופלים העוברים טיפול בקרינה מקבלים מנות קרינה יומיות קטנות; המטרה הקלינית היא להשיג הרג של הגידול לאחר חשיפות חוזרות תוך מזעור הנזק הנגרם לרקמה הבריאה שמסביב. [2] אולם, באופן בלתי נמנע, אחוז קטן מהתאים בשכבה הבזאלית של העור המתרבים במהירות נפגעים או נהרסים, דבר המאיץ ירידה באוכלוסיית הקרטינוציטים האפידרמליים הממוינים; כתוצאה מכך תתכן התקלפות ונשירה של שכבת האפידרמיס – כתלות במינון הקרינה הכולל המועבר. פגיעה בתפקוד שכבת המגן של העור מהווה סיכון להתפתחות פצעים, לאובדן תפקוד חיסוני ולזיהום. בנוסף, הקרינה עשויה לפגוע גם במערכת כלי הדם הקטנים ולהגביר את הסיכון לחוסר חמצן ברקמות ולפיברוזיס, וכן להופעת תגובות דלקתיות המובילות לשינויים אקוטיים וכרוניים בעור.
השלב האקוטי של דרמטיטיס על רקע קרינה מוגדר על פי רוב כשינויים הנצפים בתוך 90 יום לאחר הטיפול בקרינה. דרמטיטיס אקוטית על רקע קרינה מתפתחת במסלול צפוי מראש. אדמומיות קלה וחולפת עשויה להתרחש בתוך שעות מהטיפול בקרינה, בסבירות גבוהה עקב הרחבת נימים זמן קצר לאחר חשיפת המטופל לקרינה. עם זאת, ההיפרפיגמנטציה או האדמומיות הממושכת, השכיחות יותר, הקשורות לטיפול בקרינה, לרוב אינן מופיעות עד חלוף שבועיים עד 4 שבועות מתחילת הטיפול. זקיקי השיער ובלוטות החֵלב עלולים להיפגע כבר בשלב מוקדם של הטיפול בקרינה וכתוצאה מכך, ייתכן עור יבש ונשירת שיער. עם התפתחות האדמומיות, עשויה להופיע תגובה הדומה לכוויית שמש, המלווה בבצקת, גרד, רגישות ותחושת צריבה. התקלפות יבשה, המתבטאת בגרד ובהתקלפות של העור, עשויה להתרחש עם חלוף 3 עד 6 שבועות מתחילת משטר הטיפול בקרינה, במינוני קרינה מצטברים של מעל 20 גריי(9). במינוני קרינה גבוהים יותר, מעל 30 עד 40 גריי, המטופלים עשויים לפתח התקלפות לחה – מצב המאופיין בעור רגיש ואדום המשויך עם תפליט נסיובי, גלדים דמיים, ופוטנציאל להתפתחות יבלות. עקב הפגיעה במחסום העור, שלב זה הוא בדרך כלל כואב. הוא מתאפיין ברגישות מוגברת לפגיעה ממגע, במיוחד באזורי קפלי עור הנוטים לעומס חיכוך; ובנוסף, שלב זה מתאפיין בזיהומים ובהיווצרות כיבים. במקרה של התקלפות קיצונית, ייתכן כי הרופאים יאלצו להפסיק את הטיפול בקרינה לתקופה מסוימת, כדי לאפשר שיקום מספק של שכבת האפיתל בגוף המטופל לפני המשך הטיפול.
איורים 2 ו-3 מציגים דוגמאות לשלבים שונים של דרמטיטיס ומתארים כיצד דרגות שונות של דלקת עור עשויות להתרחש באותו שדה קרינה. התגובות האקוטיות בעור מגיעות בדרך כלל לשיאן שבוע או שבועיים לאחר השלמת הטיפול בקרינה. עם התאוששות אוכלוסיית הקרטינוציטים באפידרמיס והפסקת רצף התגובות החיסוניות, תסמיני הדרמטיטיס האקוטית חולפים אצל רוב המטופלים. זמן ההתאוששות מההתקלפות, האדמומיות והבצקת הוא על פי רוב 2 עד 4 שבועות לאחר סוף הטיפול. אין הדבר נדיר כי ההיפר-פיגמנטציה תימשך זמן מה לאחר חלוף הדלקת, אך היא בדרך כלל דוהה במשך החודשים הבאים שלאחר הטיפול.
איור 2. דרגות שונות של דרמטיטיס אקוטית – (A) ו-(B) מייצגות דרמטיטיס מדרגה 1 עם היפר-פיגמנטציה ואדמומיות של הראש והצוואר ושל השד, בהתאמה. (C) ו-(D) מדגימות התקלפות ותפליט האופייניים לדרמטיטיס מדרגה 2 של הראש והצוואר ושל השד, בהתאמה. (E) ו-(F) מדגימות דרמטיטיס בדרגה 3, המסומנת בכוכבית (*) בשתי מטופלות אשר קיבלו קרינה עקב גידול שפרץ דרך השד לתוך עור השד.
איור 3. שונות בדרמטיטיס בתוך שדה קרינה – התגובות לקרינה עשויות להשתנות בתוך שדה הקרינה. (A), (B) ו-(C) מציגים את ההבדלים בדרמטיטיס במטופלת שנחשפה ל-50 גריי של קרינה לטיפול בסרטן השד. ניתן להבחין באדמומיות על פני רוב פני השטח של עור השד (A), וכן בעור יבש, המתאימים לדרמטיטיס מדרגה 1, המצוינת בכוכבית (*). תגובות משמעותיות יותר בעור מתרחשות באזורים בהם קיימים קפלי עור או באזורי חיכוך, כגון בית השחי (B) והקפל התת-שדי (C). החיצים מראים אזורי התקלפות לחה, המתאימים לדרמטיטיס מדרגה 2.
דרמטיטיס כרונית על רקע קרינה מוגדרת על פי רוב כשינויים המתרחשים יותר מ-90 יום לאחר סבב של טיפול בקרינה (איור 4). שינויים כרוניים בעור עשויים להופיע כתוצאה משינויים חריגים או בלתי-מבוקרים הנוגעים לציטוקינים מעודדי דלקת ומעודדי פיברוזיס. שינויים אלו עשויים לכלול היפו-פיגמנטציה ו/או היפר-פיגמנטציה של העור הנשארים לאורך זמן או מתפתחים לאחר חלוף השלב האקוטי של הדרמטיטיס. ייתכן אובדן מתמשך של מבנים מסויימים בעור כגון בלוטות חלב, זקיקי שיער וציפורניים, וכן עלולים להיגרם שינויים במרקם העור.
איור 3. שונות בדרמטיטיס בתוך שדה קרינה – התגובות לקרינה עשויות להשתנות בתוך שדה הקרינה. (A), (B) ו-(C) מציגים את ההבדלים בדרמטיטיס במטופלת שנחשפה ל-50 גריי של קרינה לטיפול בסרטן השד. ניתן להבחין באדמומיות על פני רוב פני השטח של עור השד (A), וכן בעור יבש, המתאימים לדרמטיטיס מדרגה 1, המצוינת בכוכבית (*). תגובות משמעותיות יותר בעור מתרחשות באזורים בהם קיימים קפלי עור או באזורי חיכוך, כגון בית השחי (B) והקפל התת-שדי (C). החיצים מראים אזורי התקלפות לחה, המתאימים לדרמטיטיס מדרגה 2.
תיתכן הידלדלות או ניוון של האפידרמיס והדרמיס, אם כי מטופלים מסוימים עלולים לפתח התקשחות והתעבות של הדרמיס. התרחבות נימים עשויה להתרחש כתוצאה מהתרחבות כללית של כלי דם, בעוד נזק לכלי דם עלול להוביל גם לחוסר חמצן ריקמתי, המעלה את הסיכון להתפתחות כיבים ו/או פצעים כרוניים בעור. פיברוזיס המושרה על ידי קרינה הוא תגובת לוואי פוטנציאלית חמורה של טיפול בקרינה העלולה לגרום לפגיעה קוסמטית, בצקת לימפטית, משיכת עור, היפר-פיגמנטציה מתמשכת וחוסר תנועה במפרקים. לסיכום, בהתאם לחומרה ולמיקום השינויים הכרוניים בעור לאחר טיפול בקרינה, קיים פוטנציאל לפגיעה באיכות החיים עקב כאב, פצעים חוזרים, ירידה בטווח התנועה וחוסר שביעות רצון מהמראה הקוסמטי של העור.
הסבירות לפיתוח דרמטיטיס על רקע קרינה וכן חומרת התסמינים תלויות במגוון גורמים, בינהם:
- הקרבה של יעד הקרינה לעור.
- אנרגיית הקרינה בה נעשה שימוש.
- מנות הקרינה ומשטר הטיפולים.
- גודל שטח העור החשוף לקרינה.
- נוכחות או היעדר כימותרפיה בו זמנית המגבירה את הרגישות לקרינה.
המקרים המשמעותיים ביותר של דרמטיטיס על רקע קרינה נצפים על פי רוב אצל מטופלים המקבלים טיפול עבור סרקומה ועבור סוגי סרטן העור, השד, הראש והצוואר, הפות, ופי הטבעת, מאחר שלעתים קרובות, אזור המטרה של הטיפול קרוב לעור וקיימת יכולת מוגבלת להגן על העור ממינונים גבוהים יותר של חשיפה לקרינה. גורמים מסוימים אשר ספציפיים למטופל עלולים אף הם להגביר את הסיכון של דלקת עור מקרינה ואת חומרתה; גורמים אלו כוללים תת תזונה, עישון, קפלי עור עודפים, מדד מסת גוף גבוה, מחלות כלי דם או רקמת חיבור וגורמים גנטיים כגון ליקויים תורשתיים בתיקון הדנ"א (לדוגמה, כפי שנצפה בתסמונות אנמיה על שם פנקוני ואטקסיה-טלנגיאקטזיה).
איור 5.
תגובות לוואי ארוכות טווח נדירות של טיפול בקרינה
(A) התפתחות מורפיאה המושרית על ידי קרינה, המאומתת על ידי ביופסיה של העור, אשר התפתחה באישה 5 חודשים לאחר הקרנה במנות גבוהות מחולקות (היפופרקציונציה) עד 40 גריי ב-15 פרקציות לאחר ניתוח שימור שד עבור סרטן שד בשלב מוקדלאחר ניתוח משמר שד בשל סרטן שד בשלב מוקדם. (B) אנגיוסרקומה אשר התפתחה 15 שנה לאחר טיפול בקרינה, אשר הופיעה כנגע סגלגל עם קשריות לווין בתוך שדה הקרינה.